בנק לאומי לישראל בע"מ נ' דרורי

החלטה

(בקשת רשות להתגונן)

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה כספית על סך 58,567 ₪, עקב יתרת חובה שנצברה בחשבון המבקש.

המבקש טוען להגנתו כדלקמן: הוא אינו מסכים על גובה החוב והריביות, והסכומים הנקובים בתביעה לא נבדקו על ידו ולא הוסבר לו מעולם משמעות הריבית הנגבית על חריגה מאשראי. יש אי התאמה בין הריבית המצויינת במסמכי פתיחת חשבון לבין מה שנגבה בחשבון היום. מעולם לא חתם על טפסים כלשהם בנוגע להלוואה, ולא ברור כיצד הרשה הבנק למי שמרוויח 1,700 ₪ לחודש לצבור חוב גדול כל כך. פנייתו של הבנק לקחת הלוואה כדי לסגור את יתרת החובה אינה סבירה. הוא פנה לאביו כדי לסייע בהסדרת החוב ומצבו הכלכלי קשה.

ב"כ המשיב ויתרה על חקירת המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם בדיון.

מושכלות יסוד בהלכות רשות להתגונן, הינן, בתמצית: הימנעות התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, כנגד התביעה. אשר לאופן עריכתה של בקשת הרשות להתגונן, הרי נקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין חובתו של המבקש להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ולא להסתפק בטענות כלליות וסתמיות. המבקש חייב להביא בתצהיר את כל אותן העובדות שהוא מבקש להוכיחן.

המבקש אינו מכחיש את חובו אלא חולק על גובה החוב והריביות. דא עקא שהמבקש לא טרח לפרט כנדרש במה אין התאמה בין הריבית המצויינת בפתיחת החשבון לבין הריביות הנגבות כיום. המבקש לא צירף כל חוות דעת או תחשיב שיש בו כדי להדגים את טענתו בדבר אי התאמת הריביות ובמה שגוי גובה החוב כפי המופיע בדף החשבון שצורף לתביעה.

באשר להלוואה, הרי שמחד המבקש טוען כי לא חתם על טופסי ההלוואה ומאידך טוען כי אין זה סביר שהבנק מציע לו הלוואה כדי לסגור את יתרת החובה. טענות אלו סותרות זו את זו, ולא ניתו ליישבן. המבקש גם לא פירט הגנתו בעניין ההלואה, מתי ניתנה ובאיזה סכום. מעבר לכך, ממילא טען המבקש בסיכומים כי ההלוואה ניתנה לשם כיסוי חוב קיים ויש בכך הודאה כי ההלוואה אכן ניתנה. אכן, אין חובה לקחת הלוואה אך אם ניטלה הלוואה, יש להחזירה.

הטענה כי הבנק נתן למבקש כספים בלא להעריך את כושרו הכלכלי אינה יכולה להוות טענת הגנה, שכן, הוא לא פירט מה הנזק שנגררם לו עקב כך, ובעיקר משום שלא יעלה על הדעת כי המבקש יצרוך את האשראי שניתן לו ויהנה ממנו ואח"כ יתכחש לחובה להחזירו. המבקש לא טען וממילא לא הוכיח כי נוצל או נעשק על ידי המשיב.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי למבקש טענות הגנה המצדיקות את קבלת הבקשה. למצער, המבקש לא עמד בחובת הפירוט הנדרשת ממי שמבקש להתגונן ולא פירוט את טענותיו בתצהיר כדבעי, במיוחד לעניין הריבית שהיא לב טענותיו.

על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות ההליך בסך 1,500 ₪. המשיב יגיש פסיקתא לחתימה בתוך 7 ימים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: